ניהול הון הפך לדבר הכרחי עבור כל אזרח במדינתנו. זה התחיל מביטול הפנסיות הצמודות לשכר (פנסיה תקציבית, פנסיה ותיקה) והמשיך לצו הרחבה לפנסיה חובה אשר בעצם הכריחה את כל ציבור העובדים, שכירים ועצמאיים כאחד – לחסוך לפנסיה. העניין הוא, שבשנים שחלפו מהמשבר בשנת 2008 העולם הכלכלי השתנה – תרבות הצריכה הפכה לעשירה ומפתה הרבה יותר, הטכנולוגיה התפתחה בקצב מסחרר והנגישות השתלטה על חיינו והפכה אותנו לסקרנים, הרפתקנים ובעיקר להרבה יותר גלובליים.
במקביל לגלובליזציה המתפתחת הריבית התאפסה ובעצם נכנסנו לעידן של אינפלציה מסורתית נמוכה מאד (ואף שלילית בחלק מהשנים) אבל מצד שני, נוצרה אינפלציה אלימה בתחום ההשקעות והנכסים. מבט בכל גרף יראה את עליית מחירי הנדל"ן, מדדי המניות ומדדי האג"ח.
העליייה האדירה הזו שחקה את התזרים ברוב מכשירי החוב והפכה את מכשיר ההשקעה שנתפס בעינינו כמאד סולידי, למאד לא אטרקטיבי. כאשר אני משקיע היום במדד התל בונד 60 המכיל בתוכו את 60 אגרות החוב הקונצרניות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר מעל דירוג A- אני מקבל תשואה פנימית הנעה סביב ה-2% וזה לאחר הירידות החדות והפאניקה השוררת בשווקים בתקופה האחרונה. משקיעי המדד החזיקו בתחילת שנת 2020 במדד חוב המספק תשואה פנימית של 0%. בסביבת ריבית כ"כ מאתגרת גם מנהלי הנכסים והמתכננים הפיננסים מחפשים את ההשקעות שיוכלו לספק למשקיעים יחס סיכון/סיכוי טוב יותר, תחת המסקנה הזו החל עלייתן של ההשקעות האלטרנטיביות אשר מטרתן לספק השקעות עם מתאם נמוך יחסית לשוק ההון.
התיק של המשקיע הישראלי הממוצע מכיל בין 80%-70% אגרות חוב, זהו מצב שבו בעצם אחוז ניכר מהתיק מקובע לתשואה מאד נמוכה וליחס סיכון/סיכוי לא אופטימלי. גם בהשקעות הפנסיוניות של כולנו ניתן לראות גידול אדיר באחזקות בהשקעות אלטרנטיביות: מבט באתר הגמל נט בכלל קרנות ההשתלמות מראה גידול ב-3 נכסי השקעה: מניות, הלוואות ונכסים אחרים. במקביל ניתן לראות קיטון במזומנים, אגרות חוב קונצרניות ואגרות חוב ממשלתיות.
המוסדיים שנחשבים המשקיעים המתוחכמים בשווקים מובילים קו ברור של שימוש בהשקעות לא סחירות ובעיקר בחוב לא סחיר כדי לשפר את יחס הסיכון/סיכוי בתיק הכולל שהם מנהלים עבור הציבור, לכן – גם הציבור צריך לדעת לדאוג לעצמו. בתקופה שבה השקעה הינה הכרח ומאחר והמשקיע הישראלי עדיין נחשב כמשקיע מאד שמרן בגלל מגוון סיבות, חשוב מאד לבחון אלטרנטיבות ראויות לרכיב החוב בתיק של המשקיע.

כמתכנן פיננסי וכמנהל נכסים בפירמה לתכנון הפיננסי אשר מנסה לתת ערך מוסף ללקוחותיה, תחליפי חוב הוא נושא שמעסיק אותי מאד.
Tarya נותנת מענה אמיתי למצוקה שאליה נקלע המשקיע הישראלי, ההכרח לייצר תשואה ראויה מצד אחד ושמירה על ההון מצד שני. הפלטפורמה עונה על כמה נקודות חשובות בניהול השקעות בתחום החוב: פיזור רחב בתיק הקצה של המשקיע, השקעה ללא מינוף, בטוחות איכותיות כנגד מתן אשראי, נזילות, חיתום איכותי המורכב מחיתום מסורתי ומחיתום דיגיטלי ותשואה ראויה כנגד הסיכון שנלקח בהשקעה.
עולם ההשקעות החדש תומך בפלטפורמות של השקעות חברתיות – שילוב של ערכים עם השאת תשואה ראויה למשקיעים זהו שילוב שלא ניתן להתעלם ממנו וכדאי לפחות לדון לגביו בתהליך של בניית תכנית פיננסית של משקיע המעוניין להגיע לתיק יעיל הרבה יותר מהתיק המסורתי של המשקיע הישראלי. טריא היא חוד החנית בתחום ההלוואות החברתיות במדינת ישראל – הנגשת ההשקעה לכלל המשקיעים, שיעור אי ההחזר הנמוך במערכת והתאמת סוג ההשקעה למשקיע הישראלי (חוב ראשון מגובה נכסים) הופך את ההשקעה ב- Tarya לרלוונטית לכל משקיע אשר מעוניין לגוון את תיק ההשקעות שלו ולשפר את יחס הסיכון/סיכוי שלו בתיק.
המסקנה היא, יש לאתגר את התפיסה הסטנדרטית של המשקיע הישראלי. המהפיכה כבר כאן והיא לא צריכה להיות נחלתם הבלעדית של המשקיעים הגדולים והמתוחכמים – היא יכולה להיות נחלת הציבור כולו. בדרך נעשה גם טוב לחברה וגם טוב לעצמנו.
אלעד יעל, CFP
סמנכ"ל השקעות